הוצאה לפועל

ברע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו, נה(3) 360 (2001) הסביר כבוד הנשיא אהרון ברק את התכליות שיש בחוק ההוצאה לפועל וכך קבע

בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו:

​

התכלית האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות.

על התכלית הזו הסביר השופט דב לוין בפסק דין פישמן כי חוק ההוצאה לפועל נועד בעיקרו ומעצם טיבו, להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו בעל דין שזכה בערכאות יוכל לממש את פסקי הדין שניתנו לטובתו על-ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה, הזוכה, שחשוב הוא שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו כנגד החייב" (ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' פישמן (להלן – פס"ד פישמן) בעמ' 374).

כבוד הנשיא ברק מוסיף ואומר שמנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות. בכך שהוא מוציא לפועל הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה, אלא גם את טובת הציבור. לדעתו, וכך קבע, מערכת הוצאה לפועל מהירה ויעילה של פסקי-דין היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. כאשר הוצאה לפועל היא אפקטיבית היא מגבירה את האמון בשלטון החוק. לעומת זאת חוסר יעילות של מערכת ההוצאה לפועל היא יכולה להביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל" פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה.

​

התכלית השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק.

החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (ראו פס"ד פישמן, בעמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב תוך מניעת ירידה לחייו. הוראות אחדות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח את הגשמתה של תכלית זו (ראו למשל: סעיף 22(א) (הסעיף העוסק במיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הסעיף עוסק בהגנת בית המגורים); סעיף 39 (הסעיף עוסק בהגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לאדם שהוא זוכה בפסק-הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו.

​

בצד שתי תכליות מיוחדות אלה מסביר כבוד הנשיא ברק בפסק הדין גמזו עומדות שתי תכליות כלליות, התומכות בהן. תכליות אלה נגזרות מערכי היסוד של השיטה (ראו בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים). הן מעוגנות, בין השאר, בחוקי היסוד בכלל ובחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בפרט.

​

לצד התכלית המיוחדת הראשונה שעניינה גבייה מהירה ויעילה של החוב מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה על הקניין.

תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא מתבטאת בהוראת חוק היסוד המגנה על הקניין. זכותו של זוכה על-פי פסק-דין היא חלק מקניינו. חוק היסוד מגן על זכות זו ומבקש לקיימה ולהגשימה. הוצאה לפועל מהירה ויעילה מגנה כראוי על זכות הקניין של הזוכה. הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה.

​

לצד התכלית המיוחדת השניה שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה ושמירה על כבוד האדם והחירות של החייב.

תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (ראו בג"ץ 161/94 אטרי נ' מדינת ישראל).

כבוד הנשיא ברק מציין מקרים שבעיניו זה נקרא פגיע בכבוד האדם כך הוא מציין שאדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע. כך כבודו של כל אדם כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו וכך גם כבודו של חייב על-פי חוב פסוק ממזונות.

​

התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל מצויות לעתים קרובות בהתנגשות. כך לעניין התכליות המיוחדות וכך לעניין התכליות הכלליות. אשר לתכליות המיוחדות, הרי לא פעם הצורך להבטיח לנושה גבייה מהירה ויעילה של החוב מתנגש בחוסר היכולת של החייב. אשר לתכליות הכלליות, הרי קיים מתח פנימי בין הצורך להגן על הקניין ולהבטיחו ולעתים גם על כבוד האדם של הזוכה, ובין הצורך להגן על כבוד האדם של החייב ולהבטיחו. אכן, כבוד האדם, כערך חוקתי, עשוי להופיע בשני הצדדים של המאזניים. "יש להסתכל... על כבוד האדם בשני הכיוונים, כאילו בעיניו של האל יאנוס. אין להטות את הפנים רק לכיוון אחד ולנהוג בברירנות" (מ' שמגר "מגמות במשפט", בעמ' 14).

​

נדרש אפוא איזון בין התכליות המתנגשות. ועל איזון זה אמונה מערכת ההוצאה לפעול. מטבע הדברים באיזון בין התכליות המתנגשות יינתן משקל גדול יותר לזכויות של הזוכה ולאינטרסים של הזוכה ושל הציבור. זאת משום שההתדיינות המשפטית כבר נסתיימה בבית המשפט ועכשיו זכויותיו של הזוכה מעוגנת בפסק-דין סופי ולכן על החייב לקיים את פסק-הדין. כבוד הנשיא ברק מציין שעמדה זו, שההתדיינות המשפטית כבר נסתיימה בבית המשפט, היא נקודת המוצא באיזון בין התכליות.

​

משום כך, האיזון בין הזכויות והאינטרסים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב יפגע בדרך-כלל בחייב בצורה קשה יותר מאשר בנושה. ולכן קובע הנשיא ברק שהאיזון שמימוש הזכויות בהוצאה לפועל לא צריכים לפגוע "בגרעין הקשה" של כבוד החייב. כבוד הנשיא ברק קובע שיש לשמור על צלם האדם של החייב ויש להבטיח את מינימום הקיום האנושי שלו.

 

על זכויות הזוכה ועל דרכי פעולה של החייב ראו כאן במאמר הבא

​